יום שישי, שעת חצות- זמן מצוין להיכנס לראות סרט על ערפדים. התיישבתי באולם המרווח וחיכיתי שיתחיל "דמדומים", סרטה של קטרין הרדוויק. להפתעתי לאולם זרמו עוד ועוד נערות שגילן לא עלה על ארבע עשרה, בהתחלה חשבתי שהן נכנסו לאולם הלא נכון, כעשר דקות אחרי שהסרט התחיל הבנתי שאני נכנסתי לאולם הלא נכון.
דמדומים הוא אדפטציה לרב המכר של סטפני מאייר באותו שם, ששייך, כך למדתי מהילדונת שישבה לצידי, לסדרת רבי המכר לנוער המצליחה ביותר מאז שהארי פוטר הניח את שרביטו. הסרט עוסק בקורותיה של בלה סוון (קירסטן סטוארט), נערה רגילה שעוברת לגור עם אביה בעיירה נידחת בארצות הברית. כמובן שבהתחלה היא מיואשת מהמיקום החדש אך במהרה היא מתחילה לחבב את העיר וכשאני אומר במהרה אני מתכוון מייד כשעיניה פוגשות את מבטו של אדוארד (רוברט פאטינסון), ערפד בן מאתיים שבשל מראהו הצעיר נאלץ ללמוד לנצח בתיכון, אכן גורל נורא ממוות. במהרה מתפתח סיפור אהבה בין השניים אך האידיליה מופרת כשערפדים רעים מגיעים לעיר ומסיבה לא כל כך ברורה מסמנים את בלה כקורבנם הבא. עד סוף הסרט בעיה זו נפתרת כמובן ונשתלים מספיק רמזים ברורים לכך שסרט ההמשך כבר בדרכו אלינו.
וכאן ההשוואה להארי פוטר מתחילה, קשה לחוש חרדה לגורל הדמויות כשברור לך שעוד שנתיים ייצא סרט המשך, בו סביר להניח שהם ייתקלו פחות או יותר באותם גורמים עוינים. ההשוואה נמשכת בכך ששני הנכסים הללו מגלגלים מיליונים ונמצאים בשליטה מוחלטת של היוצרות שלהן, מה שיוצר מוצר קולנועי מסורס. רולינג ומאייר אמרו כל אחת בתורה איך הן לא יסכימו לשום שינוי ביצירה שלהן ועם מניעת מרחב הנשימה מהבמאי לא יכול להיווצר משהו מעבר לתמליל מצולם של הספר.
ועם תכתיבים שכאלו הארדויק עושה כמיטב יכולתה, הצילום בסרט מרשים (אם כי עבודת העריכה לצבעים הייתה קצת מוגזמת ופוטושופית לעיתים). שחקני המשנה עושים ברובם עבודה מצוינת, עם דגש על בילי בורק כאביה של בלה שמצליח לצקת קצת תוכן לסטראוטיפ "האב למתבגרת שלא מבין אותה" ופיטר פאסינלי בתפקיד ד"ר קולן, אביו הערפד של אדוארד. השחקנים הראשיים לעומת זאת היו פחות משכנעים, לנוכח ייתר הצוות המוצלח קשה לי לא לחשוב שהעמידו את ליהוקם של בלה ואדוארד ברשות וועדה של יחצ"נים ושלבמאית לא הייתה הרבה ברירה אלה לעשות איתם את המקסימום.
בתסריט יש הרבה חורים, כמו התאהבותם המיידית והבלתי מוסברת של אדוארד ובלה וכאמור הדרך הכמעט שרירותית בה מחליטים הערפדים הרעים שבלה תהיה מטרתם הבאה. אך שוב, איני יכול לזקוף חורים אלה לדבר מלבד הצורך לקצץ עמודים מהספר על מנת להתאים לאורך של סרט ממוצע. אני בטוח שאם הייתי קורא את הספר סיפור האהבה הלא מובן הזה היה נראה לי ברור כמו שהוא נראה לכל הילדות שהיו איתי באולם, אך סרט שדורש ידע מקדים מהצופה על מנת שהוא ייראה הגיוני הוא סרט שתסריטו כושל. אך גם בתסריט הכושל יש מספר דברים מעניינים. הסרט יוצר מיתולוגיה חדשה לערפדים, שבחלקה היא פרודיה על המיתוסים הנפוצים (בלה מגיעה לביתו של אדוארד ומופתעת לגלות שזה בית מואר ולא טירה אפלה) ובחלקה היא בנייה של משהו חדש ומעניין.
הסרט הזה לא מיועד לקהלים בוגרים, לייתר דיוק הסרט לא מיועד למי שלא אוהב את הספר עליו הוא מבוסס וזה נראה שאין ליוצרים בעיה עם זה. ברור שהם כיוונו בצורה מאוד צרה לקהל מעריצי הספר (שהוא רחב למדי) ועשו ככל יכולתם לא להרגיז אף אחד מהמעריצים. נראה שהם יודעים איפה הרווח נמצא וכשייצא סרט ההמשך (סביר להניח שתוך שנה וחצי, צריך למהר במוצרים שכאלה) הם יודעים שאותן ילדות יגיעו לאולם שוב, אני בשלב זה כבר אדע יותר טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה