הארי, הארי, מה יהיה? הנה עוד סרט בסדרה שלך יוצא, השישי במספר, ולא במפתיע הוא לא כל כך טוב. זה לא שהוא לא כל כך טוב, אלה שהוא פשוט בינוני להחריד. כנראה שזה מה שקורה כששופכים 250 מיליון דולר על סרט, צריך שכו-לם יאהבו אותו. מה שמפתיע הוא שהסרט מאכזב בדיוק במקומות שבהם שאר הסרטים בסדרה הצליחו.
קודם כל צריך להגיד דבר חשוב מאוד- אם לא קראתם את הספר שעל פיו נכתב הספר הזה אין שום סיכוי שבעולם שתבינו מה קורה, ועל כן אתם פטורים מלראות אותו. דיוויד ייטס, הבמאי שהופקד על הסדרה החל מהסרט החמישי, כל כך בטוח שכל העולם קרא את הארי פוטר שהוא לא טורח להציג אף דמות. אני ראיתי את הסרט עם כל המישפוחה, ואחי הגדול, שאינו חובב פוטר, רכן בערך כל שלוש שניות לשאול: "מי זה?" "מה זה קשור?", ואחי לא בחור ניג'ס, הסרט פשוט לא סיפק לו את הרקע כדי להבין מה קורה.
אז הנה הרקע- "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם" מוצא את הארי בשנתו השישית בהוגוורטס, כשהוא לוקח שנת חופש מהמאבק בוולדרמורט. אם בסרטים הקודמים בסדרה העלילה רצה כל כך מהר שזה הרגיש כאילו דניאל רדקליף ושות' רצים מסצנה לסצנה בלי הזדמנות אפילו להחליף בגדים, אז כאן הם לוקחים את הזמן שלהם. נכון, דרקו מאלפוי, היריב של פוטר עוד מכיתה א', זומם משהו והארי מתעניין קלות מה המשהו הזה. גם דמבלדור מתכנן משהו גדול ומבקש מהארי עזרה, שהארי מספק ברצון- אבל לא ממש מתעניין במה הסיפור מאחורי זה. את הארי וחבריו מעניין בסרט הזה בעיקר דבר אחד- להביט בערגה אחד בעיניי השני ולדוש באהבה לא מושגת.
אבל לא ברור לצופה למה הם דשים כיוון שהאהבה הנ"ל מאוד מושגת. הארי עורג לג'יני (אחותו של רון וויזלי) שבברור בוהה בו בכמיהה 90% מזמן המסך שלה. בעוד הרמיוני מתעצבנת על רון שהוא מתמזמז עם איזה אחת בו בזמן שרון מזיין להארי את השכל על כמה הרמיוני מדהימה. ועם זיוני שכל מהזן הזה זה לא מפתיע שאלה הזיונים היחידים בסרט. רוב הזמן זה פשוט נראה כמו פרק של "סקינס" שמתרחש בבית ספר ממש עשיר בניגוד לרחובות בריסטול (ואני לא מחמיא להארי, פשוט המבטא הבריטי הזכיר לי כל הזמן את הסדרה המעולה הזאת).
התעלומה שבכותרת, שמעסיקה את רוב הספר, כמעט לא רלוונטית לאירועי הסרט ואפשר היה להוריד את כולה בלי לפגום בשלמות העלילה, חוץ מזה שאנשים היו יוצאים מהאולם ושואלים "מה קשור נסיך חצוי-דם?". מה שמאכזב במיוחד בסרט הוא זה ששאר הסדרה כל כך התעסקה בעלילה הגרנדיוזית, והזניחה את הדמויות ואת חיי בית הספר שלהן, שתמיד היו חלק אהוב בספר. אז הסצנות ה"יום יומיות" היו החלק הכי נחמד בסרטים, פאוזות חביבות לדרמה המוגזמת. אבל כאן רוב הסרט מתעסק בסצנות היום יומיות הללו, ובגלל זה דוחף גם לתוכן את הדרמה המוגזמת. יש רק סצנה אחת, והיא גם המוצלחת בסרט, בה הארי "משתכר" משיקוי כלשהו ואז יש מעט אתנחתה קומית- זו גם תצוגת המשחק הכי טובה בקריירה של רדקליף.
ואם כבר מדברים על זה, אז השחקנים הראשיים (רדקליף, ווטסון, וגרינט) הם דוגמא מצוינת ללמה לא כדאי להחתים ילדים בני 11 על חוזה לשבעה סרטים. אף אחד מהם לא משחק טוב, אפשר היה לחשוב שעם המשכורות שהם מרוויחים הם היו יכולים להרשות לעצמם מורה סביר למשחק.
מסביב לשלישייה הזאת מלוהקים שחקנים משמנת הקולנוע הבריטי, כגון אלן ריקמן, הלנה בונהם קרטר, ג'ולי וולטרס, מייקל גמבון, מגי סמית, דיוויד ט'וליוס ורובי קולטריין (ואני מפסיק רק כי אני חושב שהפואנטה עברה). כל השחקנים הבוגרים עושים עבודה טובה מאוד אבל זוכים לזמן מסך מאוד מצומצם, רוב הסרט מתעסק רק בעיניי הפוטר וחבריו. אגב גם ביניהם בולטת שחקנית אחת- אוונה לינץ' שמשחקת את לונה, הידידה הביזארית של החבורה. אבל גם היא מפקיעה רק דקות מסך ספורות מהשלישייה הראשית.
את כל קידום העלילה והעיסוק במאבק ברוע משאירים לרבע השעה האחרונה של הסרט, וכך הסרט נגמר ללא סוף, כמו הספר. אבל בניגוד לספר לסרט אין ממש הצדקה לאורך המוגזם. אפשר היה לסגור את כל מה שהתרחש בשעה וחצי הדוקה ואולי אפילו מעניינת.
הסרטים של הארי לא גאוניים, אבל גם הספרים עליהם הם בוססו לא, אז זה לא שאני מתלונן על שינויים בעלילה. מה שמעצבן אותי זה שהסרטים לא מצליחים להעביר אפילו טיפה מהקסם שהופך את המקור לחוויה מהנה, ויותר גרוע- אני מרגיש שהם לא באמת מנסים לעשות את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה