לפני כמה ימים ראיתי את סקאזי יושב ליד בחורה שהייתה בבירור שיכורה מאוד, השעה הייתה שלוש בבוקר. הוא שאל אותה "את רוצה קעקוע?" והיא צעקה כן בהתלהבות. אחרי כמה זמן המקעקע הגיע ושאל אותה איזה קעקוע היא רוצה, היא אמרה שהיא רוצה תוכי צבעוני לכל אורך הרגל. אז היא הוסיפה מבעד לערפל השוכרות- "זה בצחוק נכון?" אז זהו, שלא. אולי זה היה ניצול מחפיר של בחורה שלא הייתה לגמרי בשליטה (הם שיכנעו אותה בסוף לעשות קעקוע קטן על הרגל) אבל זה לא המחזה הכי ביזארי שהתרחש השבוע בשידור הרציף מהאולפן השקוף של ערוץ המוזיקה.
קשת רצו גימיק מפוצץ להשקה המחודשת של ערוץ 24. השקה מבורכת בהתחשב בעובדה שמאז שקוטנר עזב הערוץ זנח את כל ההפקות המקוריות המוצלחות שלו (מפגשיר, חדשות המוזיקה ואפילו המגרש של גואטה שהיה הברקה ליהוקית) לטובת לופים אינסופיים של מוזיקה מזרחית בשקל ומוזיקת גלגל"צ בשנקל. הם החליטו לבנות אולפן שקוף בנמל תל אביב ולשדר ממנו בשידור חי במשך עשרים וארבע יום (ערוץ 24, עשרים וארבע יום, מתוחכם...) כשכל הזמן מנחים אותו ידוענים שקשורים (חלקם יותר וחלקם פחות) לעולם המוזיקה.
אז זה בהחלט גימיק מעניין, היתרון הגדול שבו הוא נתינת במה למגוון רב של קולות. בוקר אחד תקבל את קרן פלס וארז טל הממלכתיים כשלילה קודם כאמור סקאזי עשה בלאגן באולפן. ובוקר אח"כ סטאלוס ואורן חן יקבלו את הבמה. הפלורליזם הזה מצוין לטעמי לתחילת דרכו המחודשת של הערוץ, במקום הגידור שהיה מקודם (ושסביר שיישוב כשהערוץ יעבור למתכונת שידורים רגילה) כל הזרמים מקבלים את אותו זרקור, וגרה מרגול עם דנה מודן אם תרצו.
הבעייתיות שנובעת מהשידור הרציף הארוך כל כך היא החשיפה של כמה אין כאן באמת "תעשייה". האמת הפשוטה היא שאין להם מספיק אנשים מעולם המוזיקה להנחות. על כל מוזיקאי דוגמת דודו טסה וכהן @ מושון תקבל פי שניים אישים לא פחות חשובים אך שהקשר שלהם לעולם המוזיקה הוא עלום משהו דוגמת רונאל פישר וגיא מרוז. כמובן שבנוסף יש את קטגוריית מגישי הסתם, פליטי ריאליטי שונים שמבזבזים עוד כמה שניות אחרונות מסך רגעי התהילה שלהם. האירוניה נובעת מכך שדווקא המוזיקאים הרציניים לא ממש מסוגלים להחזיק שידור (שזה הגיוני כיוון שאינם אנשי טלוויזיה) בעוד אנשי תקשורת לא מוזיקליים כמו ארז טל וגיא מרוז מסוגלים להעביר את שעות השידור הרבות במקצוענות מהודקת.
אבל יש חן רב בשידורים הארוכים (שמונה שעות למשמרת לילה) של אנשים שבברור לא בקיאים בהעברת זמן שידור. אני לא יודע אם זה בגלל שקשת הם הבעלים של הערוץ המחודש אבל כל הגימיק מדיף ניחוח עז של "האח הגדול", במיוחד כי באתר האינטרנט של הערוץ משדרים מהאולפן גם בזמן הקליפים והפרסומות, דבר שאני לא בטוח שידוע לכל מי שמנחה שם. כבר יצא לי לשמוע את אחד המנחים זועק ביציאה לפרסומות "אני מת לחרבן"- אני לא חושב שהוא היה אומר את זה אם הוא היה מודע לשידור הרשת. תחושת האח הגדול מתחזקת עם תחושת הרנדומאליות של האורחים, דוגמא מייצגת לכך היא כשיצחק קלפטר הגיע לאולפן וגילה בהפתעה שהם ציפו ממנו לנגן. כמובן שהוא לא הביא איתו גיטרה- המצב הדרדר כשהמנחה הכריח אותו לנגן קצת על גיטרה שהייתה שם וניסה לשכנע אותו (בזמן השידור!) לבצע שירים מהאלבום החדש (והמאוד מוצלח) שלו בעוד קלפטר זע באי נוחות ואומר שהוא לא רוצה.
אבל יש גם רגעים יפים, על גבול האומנותיים, שמתרחשים באולפן. בערב בו הנחה דודו טסה נאספו שתי בנות רנדומאליות מהנמל לאולפן. אחת מהן עגבה על דודו האומלל, מלטפת אותו ולוחשת באוזן שלו בעוד הוא מאדים מבושה. ואז בסביבות שלוש בלילה התבקש טסה לנגן שיר מהדיסק החדש (הגם מוצלח) שלו, הוא בחר לנגן את הסינגל "בסוף מתרגלים להכל" ואז, ברגע טלוויזיוני קסום, שר טסה "נשבר לי הזין לאסוף בחורות פצועות בסוף הלילה" בעוד המצלמה מתמקדת בפניה המעריצות של אותה נערה כשברור שהמסר של המשפט חלף ישר מעל ראשה. השיא של הערב הגיע כשהבנות הנ"ל רצו לעזוב ובדרכן החוצה צעק אחריהן גלעד כהנה "אתן יודעות שזה השיא של החיים שלכן נכון?".
בסופו של דבר האולפן השקוף הוא גימיק נחמד, עם רגעים משעשעים מאוד, קצת רגעים יפים והרבה רגעים מביכים. בשבועות שקדמו להשקה מחדש הערוץ היה כל כולו פרסומת ארוכה לתוכניותיה של קשת: מצעד האומנים של האח הגדול, קליפים מארץ נהדרת וכו'. אני מקווה שגימיק ההשקה הזה מסמן שינוי בתפיסה הזאת, נתינת במה ליוצרים במקום פרסומת זולה לעצמם. כולי תקווה שזה באמת הכיוון. אני לא חי באשליה שהם יתחילו לשדר מוזיקה איכותית כל הזמן, אני מקווה רק לקצת תוכן איכותי שוב. שקשת יפיקו קצת הפקות מקור שקשורות למוזיקה לתבל בין הקליפים של להיטי גלגל"צ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה