לפני פחות מחודש ביקרתי כאן את "קורליין", סרט סטופ-מושן מדהים, ואמרתי שלא רואים סרט כזה לעיתים קרובות. אז לפעמים הכוכבים מסתדרים בדיוק נכון. שני סרטי אנימציה חדשים יצאו בימים אלו למסכים, ושניהם, כמו "קורליין", עתידים להפוך לקלאסיקות. אחד מהם הוא סרט באנימציה קלאסית בשם "פוניו על הצוק ליד החוף", של גאון האנימציה היפני הייאו מייזאקי. השני הוא הסרט החדש של אולפני פיקסאר – "למעלה", ועליו אני אדון היום. מדהים ששלושת הסרטים האלו יצאו בארץ בכזאת סמיכות, מכיוון שכל אחד מהם מייצג בצורה עילאית צורת אנימציה שונה- "קורליין" הוא כאמור אנימציית סטופ-מושן עם בובות, "פוניו" הוא באנימציה קלאסית, יען ציורים, ו"למעלה" (כמו כל סרטי פיקסאר) הוא באנימציית מחשב. מבין השלוש אנימציית המחשב היא הטכניקה הכי צעירה ולמעשה היא יוסדה על ידי אולפני פיקסאר עצמם עם "צעצוע של סיפור" מ-95'. מאז כמעט כל סרט של האולפן הרחיב את הגבולות של מה שאנימציית מחשב מסוגלת להשיג, גם ברמה הטכנית וגם ברמה הרגשית (וכן, כשאני אומר כמעט אני מתכוון ל"מכוניות"...).
"למעלה" לא שונה משאר סרטי פיקסאר מבחינה זאת. בסרט הקודם של האולפן קיבלנו משל סביבתי על רובוט, כשחצי מהסרט אילם לחלוטין והמבקרים נדהמו מההעזה של "סרט ילדים" (והגרשיים בכוונה), אז הפעם פיקסאר דוחפים את המעטפה עוד יותר קדימה.
"למעלה" עוסק באלמן מזדקן, קארל פרדריקסון, המנסה להגיע לאזור מסתורי בדרום אמריקה בתור מחווה לאשתו המנוחה והאהובה, כיוון שהם תמיד תכננו לנסוע לשם, אך מעולם לא היה להם זמן. איך קארל מחליט לעשות את הטיול? הוא תולה אלפי בלונים דרך הארובה ומעיף את הבית לעבר היעד, זה הרי סרט פנטסטי לילדים אחרי הכל.
אבל זו לא הסיבה היחידה לדרך הטיסה למקום. הבית מייצג את אלי, אישתו של קארל, המדבר אל הבית כאילו היה אשתו ומבלה חלק נכבד מהנרטיב כשהוא קשור פיזית, עם חבל, אל המבנה. זו מטאפורה יפה למשקל שהוא נושא עליו מאז מותה של אשתו. אז בעצם זה סרט על התמודדות עם אבל? לא רק, אבל זה בהחלט תמה מרכזית, הייתי רוצה לראות איזה עוד אולפן היה מפיק סרט ילדים על אלמן בן 70.
ופיט דוקטור ובוב פיטרסון, הבמאים, עושים כמה בחירות אמיצות בעניין זה. הסרט לא נפתח כשקארל כבר אלמן. אלה בסיקוונס בן רבע שעה המתאר את חייהם של קארל ושל אלי. איך הם נפגשו, התאהבו ואיך נראו חייהם יחדיו, עם הטוב והרע, ואלי היא דמות מקסימה. ככה, כשהסרט "באמת" מתחיל, לא רק קארל באבל, גם אני כצופה מבכה את האובדן שלו. ככה הבמאים מכניסים אותנו לנעליו של קארל, במקום להציג לנו אותו ולהגיד "הוא באבל, וזהו".
כמובן שכשאני מתאר את זה ככה זה נשמע כמו סרט מדכא למדי, זה לא. זה סרט מקסים, כדי לאזן את המרירות והשתקנות של קארל צירפו לו חבר למסע- ראסל, ילד צופים שמנמן ודיי טיפש, שלא סותם את הפה לרגע. הדינאמיקה בין שתי הדמויות הלו היא נפלאה, כשראסל מלהג וקארל מהנהן בתגובה ומכבה את מכשיר השמיעה שלו קשה שלא לצחוק.
הסיפור כמובן גם מסתבך, קארל וראסל מגיעים ליעד האקזוטי ושם הם נתקלים בציפור נדירה ובכלב עם קולר שמאפשר לו לדבר וצרות לא יכולות להיות הרחק מאחורי דבר כזה. כל הדמויות משנה בסרט מצחיקות, אבל הכלב הזה, שנקרא דאג, הוא היסטרי. הוא מדובב ע"י אחד הבמאים (פיטרסון) וכל שורה שלו היא זהב קומי.
אני לא רוצה להתחיל להדגים כמה הסרט מצחיק, כי זה ידרוש ממני להרוס בדיחות. אז אני חושב שאקצר הפעם- "למעלה" הוא סרט מופלא, הוא נע בין צחוק גדול לעצב. הוא אולי לא מתאים לילדים מאוד צעירים, אבל הוא מחמם לב וגם כמבוגרים ממש חבל לפספס אותו.
רק מילה על גרסת התלת-מימד, אותה ראיתי- זה אפקט נחמד, ולטעמי הוא הוסיף לחוויית הצפייה, אבל הוא ממש לא חובה. הסרט מוקרן בתלת-מימד בשפת מקור רק במעט אולמות ואם אין כזה לידכם אין טעם לטרוח, הגרסא "הרגילה" בהחלט תספיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה