אז סוף סוף זה נגמר, משחק הכיסאות המוזיקליים שהתחיל לפני שלושה חודשים עם עזיבתו של קונאן אובריאן את תוכנית הלייט נייט שלו. קונאן עזב כידוע כדי להחליף את ג'יי לנו בתוכנית הלילה המרכזית. את קונאן החליף בתורו ג'ימי פאלון, קומיקאי בוגר "סאטרדיי נייט לייב". בשבוע שעבר סוף סוף ירד ג'יי מהכיסא, אחריי שבע עשרה שנים בתפקיד, ויום אחר כך קונאן התחיל את הכהונה שלו. אז עכשיו האבק מתכניות הפרידה הדומעות והתוכניות הראשונות המתוחות מתחיל לשקוע, בוא נראה מה יצא לנו מכל הסיפור הזה.
בארץ תוכנית הדיבור הלילית אף פעם לא תפסה. לגידי גוב זה הלך לא רע בזמנו, אסף הראל התקשה להחזיק מעמד שנתיים והמחליף שלו, ליאור שליין, מחזיק את התוכנית די בכוח, כשהוא מודה בתקשורת שלמרות הרייטינג הבינוני זה תמיד היה החלום שלו להנחות תוכנית כזאת. בארצות הברית המצב קצת שונה. תוכניות שכאלה הן מוסדות, דינוזאורים מהעידן הישן של הטלוויזיה, עוגנים בלוחות המשדרים של הערוצים השונים וכל החלפה של "עוגן" שכזה היא עניין גדול.
עזיבתו של לנו (למרות שגם היא רק וירטואלית שכן הוא מקבל משבצת יומית חדשה בפריים טיים) היא חכמה. אחרי שבע-עשרה שנה בתפקיד, לנו כבר נראה עייף. הרבה זמן זה נראה כאילו הוא עובד על אוטומט. השינוי העתידי הוכרז כבר לפני חמש שנים ומרגישים שג'יי חיכה ליום הזה ולא ממש ביכה את זה שהוא לא ישבור את השיא של ג'וני קרסון, כשלנו בקושי עבר את חצי הדרך ל-30 השנים של קרסון על הכסא.
תוכנית הסיום של לנו הייתה די מנומנמת. מורכבת ברובה מקליפים של הצחקות מהעבר כשהאורח הוא קונאן, המחליף שלו, שנראה מודע לגודל המעמד. מה שיצר ראיון מצחיק, ולא מהסיבות הנכונות- שני החבר'ה הם מנחים וכל הזמן (ובטעות) הם התחלפו בתפקיד- קונאן מתחיל להציג קטע וידאו ואז לנו קוטע אותו כדי להציג את אותו קטע וידיאו. התוכנית הסתיימה בכך שלנו שוכב על רצפת האולפן כשמאחוריו כל הילדים שנולדו לצוות ההפקה בשנות הפעילות. למה הוא שכב? כנראה כי כבר לא היה לו כוח לעמוד.
התוכנית של אובריאן לעומת זאת שמרה עדיין על רמה גבוהה ומרגישים ש-שש עשרה השנים על הכסא לא עייפו את הג'ינג'י התמיר אפילו קצת. בפרק הסיום ראו שקונאן מתרגש באמת לעזוב והיה קשה שלא להתרגש קצת איתו. למרות שאפילו עם כל הרעש בעיתונים, לנו כאן בארץ השינוי הזה לא ממש משנה- תוכניות הלילה מעולם לא שודרו כאן בשעה בה הן משודרות בארה"ב ולי זה לא ממש משנה שקונאן משדר באמריקה בעשר במקום באחת-עשרה (אצלנו זה ב"יס קומדי", החל משמונה בערב). מה גם ש"תוכנית הלילה" שלו לא כל כך שונה בינתיים מ"תוכנית הלייט נייט" שלו, שזה כמובן לא דבר רע.
יש שני הבדלים בולטים בין התוכנית הישנה של קונאן לחדשה. ההבדל הראשון הוא העובדה שעכשיו חצי מהבדיחות עוסקות במעבר של קונאן לקליפורניה, כולל לבקש טיפים לחדשים בעיר מכל מרואיין שישב לו בינתיים על הספה. אבל אני בטוח שההומור הטיפשי הזה ידעך במהרה ויחזור להומור הטיפשי אליו אנו מורגלים ואוהבים. למרות שיהיה מעניין לראות כמה זמן יוכל קונאן להמשיך עם הבדיחות האהובות עליו בסגנון "אני גרוע ולמה רואים את התוכנית שלי" עכשיו כשהוא מנחה את אחת התוכניות הכי נצפות בעולם.
ההבדל השני בין התוכניות, וזה שיותר מבאס אותי בינתיים הוא חזרתו של אנדי ריכטר לתפקיד הסייד-קיק. ריכטר עזב את צידו של אובריאן בשנת 2000 כדי לככב בכל מיני סיטקומים כושלים למחצה והתחושה היא שהוא חזר כדי הוא צריך את הכסף. עכשיו חותכים אליו אחרי כל כמה בדיחות וקונאן צריך לשאול אותו מה דעתו עליהן. אותי ריכטר לא מצחיק בכלל, ובמעמד הכוכב הדועך שלו הוא דורש יותר מדי תשומת לב, אז מבחינתי הוא רק גורע.
ההפתעה האמיתית מכל המהלך הזה היא הגילוי של ג'ימי פאלון. זה לא שלפני ה"לייט נייט" הוא היה אלמוני, אבל משהו בחזות הזחוחה תמידית שלו ב"סטארדיי נייט לייב" תמיד עצבן אותי. יעידו חברים שלי שאני חזיתי לפני עזיבתו של קונאן שפאלון הולך להרוס את התוכנית. יצאתי טמבל (זה בסדר, לא פעם ראשונה). פאלון התגלה מחדש בתוכנית הלילה שלו, דבר ראשון- הוא סופר חנון. הוא מספר בדיחות טוויטר על בסיס יומי וכל כמה זמן הוא מתחיל לשוחח ארוכות עם אורח על משחקי וידאו. בתור חנון זה משהו שמדבר אליי, במיוחד כשברגעים האלה פאלון פונה למצלמה ואומר שהוא מתנצל בפניי הקהל "הרגיל".
מעבר לחנוניותו, פאלון מנסה לחדש קצת את הפורמט הכל כך קבוע של תוכניות מסוג זה. הוא נוהג לשחק משחקים עם האורחים, להכריח אותם לשיר ואפילו לצלם איתם מערכונים- באחד מפרקי השבוע התארחו יחדיו גם פול סיימון וגם סטיב מרטין (סט מרשים בהחלט) ושניהם השתתפו במערכון, לגרום לפול סיימון ללבוש פיאת אלביס כבר מזכה את פאלון בנקודות אצלי. עוד דוגמא לסגנון של פאלון הוא הראיון שלו עם מארק פול גוסלר, השחקן ששיחק את זאק בסדרת הקאלט "הצלצול הגואל". הראיון היה ראיון סטנדרטי בו גוסלר קידם את הסדרה החדשה שלו, רק מה? במשך כל הראיון הוא שיחק את זאק, שהפך לשחקן אחרי התיכון ושינה את השם למארק פול גוסלר כי באיגוד השחקנים כבר היה זאק מוריס אחד, צריך לראות כדי להבין.
כבונוס מעולה, להקת הבית של פאלון היא ה"רוטס", להקה מעולה ומוערכת. בחלק גדול מהלילות האומן המוזיקלי היומי מלווה ע"י ההרכב, מה שיוצר תחושה של אירוע מיוחד ומבדיל את התוכנית של פאלון מהמופעים המוזיקליים הסטנדרטיים לז'אנר וגורם לאנשים להתמיד עד סוף הפרק. מי לא היה רוצה לראות את ה"ביסטי בויז" מנגנים עם ה"רוטס"?
שאלתי בפתיחה מה יוצא לנו מכל זה? והתשובה היא ג'ימי פאלון. טוב שלנו עזב, ובכל מקרה הוא חוזר לתוכנית פריים טיים בעוד כמה חודשים, אולי אפילו עם אנרגיות מחודשות. מהמעבר של אובריאן אני עוד קצת מודאג, בינתיים זה לא ברמה של התוכנית הקודמת שלו, אבל אני סומך עליו שיחזור לעצמו. אז בעיקרון כלום לא השתנה- לנו עדיין יהיה לפניי קונאן, רק יותר מוקדם. הרשת פשוט הרוויחה עוגן חדש עם התוכנית של פאלון, שנראה לי שתמשיך את המסורת של אובריאן ואולי גם תיצור מסורת משל עצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה