אבן גבירול הוא לא רק רחוב. למרות שבטח אחוז ניכר מבני הנוער לא יודע את זה. זה בטח לא כזה מעניין אותם, ואני לא מאשים אותם, למה שהם יתעניינו באבן גבירול אם המורה שלהם לספרות יספר להם עליו? או אם אני אספר להם עליו? לא שלי יש ידע נרחב בנושא, גם לי היה פעם מורה לספרות... אז עכשיו ברי סחרוף אסף את רע מוכיח ויחדיו הם הלחינו חלק מהשירים של אבן גבירול. אם לברי סחרוף הנוער לא יקשיב אז זה אבוד.
פסקת רקע הכרחית- אבן גבירול היה משורר ופילוסוף יהודי שחי בספרד במאה ה-11. הוא התייתם בגיל צעיר ומת עצמו בשנות השלושים לחייו, כשהוא לא מותיר אחריו לא אישה ולא ילדים. מה שהוא כן הותיר לעולם הם אוסף כתבים ושירים, חלקם הגדול בשפה העברית, לה הוא חידש והוסיף רבות- אנחנו חייבים לו את המילה "נגמר" לדוגמה, שזכתה לביקורת מוחצת כשהוא טבע אותה. בסוף היא תפסה...
עוד פסקת רקע, קצת פחות הכרחית- הדיסק הזה הוא תוצר של הופעה משותפת של סחרוף ומוכיח מפסטיבל העוד ב-2007, בו הם ניגנו משירי אבן גבירול. המופע הבודד קיבל ביקורות נלהבות וטוקבקים ברחבי הרשת דרשו דיסק, סחרוף ומוכיח החליטו להיענות.
פרוייקטים מזן זה הם לא דבר חדש כאן בארצנו. מאור כהן שר בודלר, יהודית רביץ ואבי בללי עושים את רביקוביץ. אהוד בנאי שר זמירות, הפרוייקטים הללו לרוב מתקבלים בביקורות חיוביות מאוד אבל יחד עם זאת הקהל מחכה לאלבום "האמיתי" של היוצר, בו הוא שר שירים מפרי עטו. אבן גבירול וזמירות זה הרי מוזיקה "רצינית" מדי. וחוץ מזה למי מלבד מאור כהן יהיה כוח לארגן מופע עם השירים מהפרויקט ולרוץ איתו בהופעות? ככה הפרויקטים האלה נמוגים מהר מדי מהתודעה.
אני חייב להתחיל ולדבר דווקא על האריזה של הדיסק, כי זה טעות לקרוא למוצר הזה "דיסק". בעבור 70 השקלים שלי קיבלתי ספר. הדיסק מרגיש במידה רבה, כמו בונוס. הספר מכיל מאמר קצר על חייו הקצרים של המשורר, את הטקסטים של השירים ולכל טקסט מצורפת פרשנות. המאמר והפרשנויות הן מעטה של פרופסור חביבה פדיה, שכל הטקסטים שלה כאן מאלפים ועוזרים להבין את העולם בו היצירות האלה נכתבו ואת דמותו העצובה לעיתים של אבן גבירול, שחיי כל חייו מתחת צל המחלה שתהרוג אותו בסופו של דבר.
אבל כל אליה וקוץ בה. נדמה שגם המפיקים של המארז ראו את הדיסק כבונוס, כשהם תוקעים אותו בשרוול קרטון שמודבק על הכריכה של הספר- השרוול קשיח וקשה להוציא את הדיסק בלי להרגיש, ואני מתנצל על הביטוי, שאתה שורט את "האמ אמא שלו", ודיסקים כידוע הם עם רגיש. מעצבן בהחלט. ככה הדיסק הזה משמש כדוגמא לאיך שומרים על צידוק לרכישת דיסקים בעולם של הורדות ובו זמנית דוגמא ללמה בדיוק אנשים מורידים מוזיקה.
סחרוף ומוכיח בחרו 12 טקסטים של אבן גבירול ויצאו לקרב אותם אל העם בציון, משימה שהם מצליחים בה חלקית בלבד. הדיסק נפתח חזק כשארבעת השירים הראשונים הם מהמוצלחים בו. השיר הפותח את האלבום, "בחייכם אדומי השפתות", מכיל רק ארבע שורות מהטקסט של אבן ובגלל זה לסחרוף ומוכיח הייתה יד חופשית עם העיבוד, ללא הגבלות טקסטואליות. הם בחרו להתחיל את הדיסק הם הרגשה של מועדון הופעות, מחיאות כפיים, שריקות וכדומה, ועם עיבוד שהייתי מגדיר בקלילות כמסורתי, עם העוד ברקע. אך כבר ב"מליצתי בדאגתי הדופה", השיר השני, הצמד מדגיש שהדיסק הולך להיות מגוון כשהשיר נפתח בצלילים האלקטרוניים שסחרוף כל כך אוהב.
"ובכן היה לאין" הוא השיר ה-5 באלבום והא מסמן את נפילת המתח אחרי השירים הטובים בהתחלה. החל מהשיר הזה האלבום קופץ קפיצת ראש מאלבום מצוין לאלבום בינוני. כשקוראים את הערותיה של פרופ' פדיה מבינים שמדובר בשיר שמונה אלבפתית את הדברים שאבדו יחד עם חורבן בית המקדש, כלומר- "לא ארמון ולא בירה, לא גזית ולא דירה לא היכל ולא ווים" וכן הלאה וכן הלאה. בזמן השיר בעיקר שאלתי את עצמי "נו, אז מה כן?". השיר נמשך חמש וחצי דקות, עם לחן מונוטוני ולא משתנה ברקע, זה מרגיש כאילו החבר'ה קצת לא ידעו מה לעשות עם הטקסט התבניתי והשכלתני של אבן.
זה לא השיר היחידי שבו נדמה שהצמד התקשה עם הטקסטים של המשורר. חלק מהטקסטים ארוכים מאוד והלחן מרגיש כפוף לטקסט, מה שיוצר שירים נסחבים ומשעממים. "שער פתח לדודי" סובל משני הכיוונים כיוון שהוא אחד משני השירים היחידים שנשארו עם לחן עממי ולא הולחנו ע"י הצמד. הלחן עצמו יפה, אבל הבחירה ללכת על עיבוד מינימאלי, של גיטרה אקוסטית ומעט סינתיסייזר, מרגישה כאילו הם לא רצו להתעסק, או "ללכלך" את הלחן המסורתי. המינימליזם יחד עם הטקסט הנמרח קצת (כנראה גם פעם התקשו להלחין את אבן) גורם לשיר להרגיש קצת לא שייך לדיסק.
יש עוד כמה שירים מוצלחים באלבום. כמו "שוכני בתי חומר", שמוכיח שרוחניקיות קיימת כבר לפחות אלף שנה בעזרת שורות כמו- "פקח עינייך וראה מאין בואך ואנה מוצאך?". ו-"שלום לך דודי"- השיר השני עם הלחן העממי, רק שאותו לקחו סחרוף\מוכיח ועשו לו עיבוד מוצלח, כשהם מוסיפים אלמנטים מעניינים, כמו מרימבות למשל. מה שמבליט את היופי של הלחן העממי במקום לשטח אותו.
אבל למרות אלה, סה"כ האלבום מאכזב, ממש רציתי לאהוב אותו, זה הרי ברי סחרוף והוא אחד מאלילי הגיטרה היחידים שיש לנו כאן. אבל למרות מירב מאמציי, מצאתי את עצמי מאזין בעיקר לארבעת השירים הראשונים. את הספרון לעומת זאת, קראתי כבר מספר פעמים. אז אולי הדיסק הוא לא הייצוג הכי טוב לטקסטים של אבן-גבירול, אבל הוא עוזר לצ'חצ'חים בורים כמוני לגלות אותו ובימינו גם זה משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה